דחית תביעה מבוטח שרישיונו נשלל "בשיטת הניקוד"- סוף פסוק?
מהי שיטת הניקוד?
כיום ישנן מספר דרכים בהן נשלל רישיונם של נהגים בישראל, אחת מהן הינה שלילה על פי " שיטת הניקוד". למעשה שיטת הניקוד הינו מצב שבו נהג עבר את רף הניקוד הקבוע על פי חוק וחלה עליו החובה לעבור קורס נהיגה. שיטת הניקוד היא דרך למעקב אחר נהגים המורשעים בעבירות תעבורה. השיטה לא מתעניינת בנהגים אשר הורשעו בעבירות באופן חד פעמי אלא מתרכזת בנהגים בעלי הרשעות חוזרות ותכופות.
מה קורה במצב בו נהג היה מעורב בתאונת דרכים בעת שרישיון הנהיגה שלו נשלל על פי שיטת הניקוד, האם יש די בכל בכדי לשלול ממנו את הכיסוי הביטוחי?
שאלה זו נידונה בבית משפט העליון בפס"ד ע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח נ' עזבון ממו ז"ל שן נקבע, נקודת המוצא היא, כי הכיסוי הביטוחי אינו נשלל אלא אם הנהג ידע בפועל על הפסילה או ההתליה של רישיונו. על הנהג להיות מודע בפועל "ידיעה ממשית" כי רשיונו נשלל על פי שיטת הניקוד.
למעשה הנטל על חברת הביטוח הנתבעת להוכיח שהנפגע שרישיונו היה פסול על בסיס שיטת הניקוד ידע כי הוא פסול ואינו יכול לנהוג. ככלל, כאשר ישנה ראיה על שליחת הודעה על פסילה או התליה בדואר, ודאי דואר רשום, חלה חזקה לפיה הנמען קיבל את ההודעה, והנטל עליו להפריך אותה (ראו, סעיף 57ג לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971; תקנות 550(ב) ו-551(ה) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961).
עם זאת, כאשר דבר הדואר חזר עם התוצאה "לא נדרש", הרי שלפחות במקרים מסוימים די בכך כדי לקבוע כי לא הוכחה ידיעה של המבוטח (ראו למשל, תא"מ (שלום נצ') 57247-11-13 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' עיאד (6.4.2015).
